בסוף פרשת וישב מתואר משתה פרעה שנעשה לכבוד יום הולדתו.

    " ויהי ביום השלישי יום הולדת פרעה ויעש משתה לכל עבדיו" (בראשית מ', כ')

   

   רש"י ד"ה יום הולדת פרעה: יום לידתו וקורין לו יום גינוסיא..."

   למעשה רש"י פשוט מתרגם לנו את העברית ללשון יון, כך מראה לנו השפתי חכמים על פירושו של רש"י: "גינוסיא יום הלידה בלשון יון".

   

   השם יום גינוסיא בהקשר לפסוקנו מופיע בירושלמי במסכת עבודה זרה פרק א' הלכה ב' שם במשנה :

    "אלו הן אידיהן של עכו"ם... ויום גינוסא של מלכים ויום הלידה..."

   

    ומסבירה הגמרא:

    "יום גינוסיא של מלכים – ויהי ביום השלישי יום הולדת פרעה יום הלידה ויום המיתה עד כאן לציבור מכאן ואילך ליחיד" עד כאן דברי הגמרא לענייננו.

   

   הפני משה על הגמרא מבאר את הדברים בד"ה יום גינוסיא של מלכים:

    " הוא יום הלידה כדכתיב ויהי ביום השלישי יום הולדת פרעה" ושואל " ומאי הדר דקתני יום הלידה" [שאם מדובר ביום הלידה מדוע חוזר ומזכיר 'יום הלידה'] ומסביר "עד כאן לציבור- יום גינוסיא הוא שעושים ביום הלידה של מלך יום איד לכל המון העם ויום הלידה דהדר תני [ שחזר והזכיר במשנה לאחר יום גינוסיא ] הוא שעושים אותו יום איד ליחיד כל אחד בביתו ביום הלידה שלו..."

   

   

   למעשה להלכה לא מוזכר עניין מיוחד לגבי חגיגת יום הולדת פעם בשנה ולכאורה משתמע שחגיגת יום ההולדת זהו מנהג גויי.

   אמנם יש חשיבות לגילאים מסוימים כפי שהמשנה באבות (ה', כ"א) מזכירה בשם יהודה בן תימא – בן 5 למקרא, 10 למשנה, 13 למצוות, 15 לתלמוד, 18 לחופה, 20 לרדוף, 30 לכח, 40 לבינה, 50 לעצה, 60 לזקנה, 70 לשיבה, 80 לגבורה, 90 לשוח, בן 100 כאילו מת ועבר מן העולם.

   אך המשנה מתייחסת בגילאים אלו לגבי נקודות מסוימות אותם האדם עובר במשך השנים ולא לחגיגה בכל שנה ושנה.

   

   הבן איש חי אומר כן לעשות סעודת הודיה בגיל 70 ושמונים וכדומה (אך לא בכל שנה ושנה) על כך שאדם הגיע עד לשלב זה.

   

   בחסידות חב"ד מנהג לחגוג ביום ההולדת אך,עדיין, בחב"ד מכניסים תכנים נוספים לחגיגה ולא זאת ועוד שיום זה נתפס יותר כחשבון נפש (בחב"ד ובכלל), נקודה בשנה בה מבצעים סיכום שנתי, מה עברנו ואיך לשפר? ולא חגיגה בעלמא.

   

   לסיכום: חגיגת יום ההולדת , בפני עצמה, מתוארת באופן שלילי ובהקשר לפרעה.