ותאמר אם כן למה זה אנכי ...(כה - כב)
"מלמד בניו חכמה בנערותם, ימצא טובתם בבחרותם, כעץ השדה: אם בראשית השנה תרבה עבודתו, באחריתה – ירבה לך תבואתו" פתגם זה אמרו בשם רבי יהודה אלחריזי ומשקף את רצון כל הורה והורה לראות את ילדיו מוכשרים ומצליחים ואף יהיו אלו אשר ירכיבו את פזל דור ההמשך הנמדד ביכולת אנשיו לקדמו לכיוון אשר ישאפו בני אותו הדור, והכל נקבע לפי מה שחונכו אותם ממשיכי הדרך על ידי הוריהם מחנכיהם ומורי דרכם – ומכאן, שתפקיד "המחנך" הינו התפקיד העדין ביותר הטומן בחובו אף סכנות רבות שאת תוצאותיהם אנו רואים שומעים וחובים בעולם כולו מידי יום.
"ילדים טובים" זוהי גולת הכותרת של כולנו - בני האנושות, אלא שילד טוב כאן אינו בהכרח ילד טוב במקום אחר אשר פעמים רבות יקרא שמו שם "ילד שעתידו מסוכן", ואין צורך להגיע לקצה האחר של הגלובוס על מנת למצא את השוני, שוני זה נמצא כמעט בכל מקום בתבל, אנשים מחנכים את ילדיהם לטוב אשר הם רואים אותו ככזה, מה שעמיתיהם יחשבו כי הפכו של זה הוא הטוב ואילו האחר משחית הוא, אמנם, יש ואף שבני האדם מרוחקים זה מזה מושג "הטוב" שוה הוא בעינהם ואף כי האינטרסים הכלליים יהיו נוגדים זה את זה, בין כך ובין כך כאשר מדברים אנו על צורת החינוך בבסיסה היינו: הדרישה מההורה לחינוך בנו, ולא משנה באיזה דרך בחר כי העיקר שתתמלא משאלתו לבן טוב הולך בדרכי אביו, יש לדעת דרישה זו מהי, השקעת כסף בלימודיו או שמא חברה טובה היא הגורם, אולי שניהם יחד או שנמצא עוד דברים שצריך הוא לעשות ואם כן מהי מידת השפעתם האם אחר שהשקיע כסף רב ושמו בין חברת המשכילים חסרונם של הגורמים האחרים יתמעט בהשפעתו או שהאחד לולא השני אבד אף את ערכו של הניתן?!
אכן, מילת המפתח לפתרון בעית החינוך הנשמעת ללא הרף מנציגויות שלטון ברחבי העולם היא "משאבים" תנו לנו משאבים כספיים כדי לחלץ נוער ממחוזות הפשע הגוררים אותו מחמת חסרונו הגשמי כך נביאו לחברה טובה חכמה לומדת ומתקדמת והרי לנו דור עתיד פורח, שיטה זו אומרת במילים אחרות השפעת "החברה" היא סוד הקסם לחינוך ילדים "לטוב", נראה הדבר כי אין בר דעת עלי אדמות החולק על קביעת מימד החברה כגורם מרכזי ומשפיע על חינוך הילד, ובמקורותינו קבע זאת הרמב"ם בהלכות דעות (ו – א) "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו וכו' – כך טבע האדם, אך האם בהשימנו את בנינו בין חבורת אנשים טובים בזה די כדי שיגיע לדרגת "הטוב" אשר נצפה ממנו או שמא דברים אחרים נדרשים לו ולולא אלו אין הבריה מושלמת ואלוי אינה ברת קיימא משל לבירת מדינה המסובבת ומוקפת בשמירת השלטון אך כל מחוזותיה נשלטים בידי אויביה מה שמבטיח אף את נפילתה במוקדם או מאוחר.
נראה בתשובת הדבר, כי ניתן לחלק את נטיות ושאיפות עולם זה לשלש קטגוריות, האחת, אלו אותם אשר נטיותיהם ושאיפותיהם גשמיים הם ללא כל היבט רוחני, השניה, אלו אנשים שנטיותיהם רוחניים אך באים מכח שאיפה גשמית שהיא בשורש עשיתם, ואילו חלק האנשים בקטגוריה השלישית הם נוטים בחשיבתם ומעשיהם לצד הרוחני ואף שאיפתם ומקור כוחם הוא צד זה הרוחני.
ונבאר, האומה האמריקאית, הרוסית, הצרפתית, הבריטית, וכדו' כולם יאמרו פה אחד דור ההמשך הם אותם טייסים, מפקדים, מדענים, רופאים, וכל אשר יבטיח את קיום והמשך עליתה של האומה, כל אחת ממדינות אלו תגדל את בניה לפטריוטיות לשמירת האינטרסים האשיים שלה אותם הנוגדים את שכנתה הם יכולים להלחם זה בזה ולחנך את ילדיהם על שנאת האחר אך כל אבא אמריקאי רוצה שבנו יהיה "ילד טוב" בדיוק כמו "הילד הטוב" של הרוסי שנעשה "טייס" אמנם רוסי אבל טייס, את זה גם הילד יודע ורוצה, זהו רצון ושאיפה גשמי, להיות רופא, מדען, טייס, אלו דברים שמביאים כבוד מורל ורוח טובה, אנשים רואים ומצדיעים, האבא הזה שכל כך רוצה שבנו יתקדם בדרך הזאת צריך להשקיע בו מהונו הרב ולשימו בחברת טייסים, רופאים וכדו' ואף אם בסופו של דבר יכשל ולא יזכה להיות טייס או רופא בפועל הוא כבר ימצא את מקומו בשורה מכובדת בין המשכלים ומה שבטוח שאף הוא יקרא "ילד טוב" ההולך לגאות אביו, ובאמת כאשר מדינות אלו מגלות סימני פשיעה ואלימות במחוזות מסויימים בודקים ומגלים כי החברה שם דלת אמצעים ומשום כך דלת השכלה ותוצאותיה ידועות ומכאן עולה פתרון "המשאבים".
אמנם, קיימים סוג אחר של אנשים, סוג אחר של אומות, כאלה הגדלים הן מן העושר הן מן הדלות אלו אשר גיבוריהם הם אותם ההולכים בשם אלו-קים לכאורה להיהרג ולהרוג אותם אנשים שבעוה"ר מרגישים אותם אנחנו כאן בארץ בקודש ואשר רוממות א-ל בגרונם וקדושים נקראים על ידי עמם אך שאיפתם ומקור כוחם הוא אמונתם "בטוב הגשמי" המובטח להם על ידי חכמיהם בעולם שאחרי העולם הזה אשר מסרו את עצמם בעד אמונה זו, אף כאן יכול האב אשר ירצה לחנך את בנו ברוח זו לשימו במסגרת "השהידים" וצא וראה את פירות חינוך זה כי יוצלח הוא לשיטת דרכם המושחתת וזאת משום שדרך אדם להמשך אחר רעיו וכו' וכאשר מציעה הסביבה דרך המשיגה בסופה הנאות גשמיות כיד הדמיון הרחבה יכולה התמיכה הסביבתית להשפיע עד איבוד לדעת בשביל מטרה נעלה זו ובייחוד כשהאובייקט ברגע זה חסר הנאות הוא, וזה משום שלמניע הגשמי יש משקל כבד וכשעומדים על משקל התאוה שתי תאוות והאחת גדולה פי כמה וכמה עד לאין שיעור מחברתה הרי שמוכן אדם לוותר על דברים רבים בדרך כולל חייו "הזמניים" בשביל תאווה זו – אכן חברה היא גורם משפיע אף אצל בני קטגוריה זו.
אך להבדיל קיימים סוג אחר של בני אדם הנכנסים תחת הקטגוריה השלישית והם בני הדת היהודית אשר נטייתם במעשיהם וחשיבתם רוחנית היא, והצד הגשמי מהווה ככלי בידם על מנת לקיים את נטייתם הרוחני, אלו אף שאיפתם העילאית ומקור כוחם הוא רוחני גרידא הללו מבטלים רצונם הגשמי ונוטים לצד הרוחני בשביל להגיע בסופו של דבר "לטוב הרוחני", וכאן נשאלת השאלה כאשר מכניס אדם את ילדו למסגרת תורה ומגדלו בבית של תורה בחברת יראי השם יתכן שדאגתנו לחברתו היא היא מקור חובתינו החינוכית ואינה שונה בבסיסה מצורת החינוך בשיטות האחרות משום שכך הוא טבע האדם וכדברי הרמב"ם לעיל, ואולי, אף כי תנאי הכרחי לחינוך הוא חברתו של הילד אך כאן אנו נתבעים ליותר ומשום שהקניית ערכים חינוכיים טהורים מצריכה כלים שונים שהרי אין כאן השגות גשמיות המדרבנות ומהווים מכנה משותף ומשווה בין השכל החומרי ותאוותו הגשמית כדוגמת דרכי החינוך האחרות?
תשובה לכך נמצא בפרשתינו העוסקת בין היתר בעצם לידתם של יעקב ועשיו עוד ברחם אימם וזאת אחר שמספרת לנו התורה כי נעתר הקב"ה לתפילותיו של יצחק לפתוח את רחמה של רבקה כי עקרה היא וכך לאחר תחנוניהם הרבים סוף סוף "ותהר רבקה אשתו" וכשכבר הרתה קפצה עליה בעיה חדשה "ויתרוצצו הבנים בקרבה" רבקה מרגישה משהו משונה וכדברי המדרש שהביאו רש"י כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, וכשעברה על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת ואז הולכת צדקת זו ושואלת את שאר הנשים במקומה האם כשאתן הייתן בהריון הייתה התרוצצות כזו ברחמכן (ראב"ע רד"ק ועוד) ולאחר שענוה בשלילה "ותאמר אם כן למה זה אנכי" ומסביר רש"י במקום אם כן הוא גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על הריון מיד "ותלך לדרוש את ה'" בבית מדרשו של שם לדעת מה תהא בסופה "ויאמר לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו" וגו' ומסביר רש"י שני גויים בבטנך "אלו אנטונינוס ורבי" וכו' עד כאן סיפור שהייתם של יעקב ועשו במעי אמם.
והאמת שהמעיין בדברי רש"י הקדוש יתמה הכיצד רבקה אחר שהתפללה כל כך הרבה על ילדים והנה אך מגיע צער העיבור מתחרטת היא על כניסתה להריון האם לא ידעה צדקת זאת שכרוך העיבור בקשיים, ואף שאינם רגילים הרי מדובר פה בדור ההמשך של האבות הקדושים וכי על זה היתה מוכנה לותר אחר כי ציפתה וכה יחלה לזה ומה פשר אמירתה זו "למה זה אנכי"? ועוד, המעיין ברמב"ן במקום שכתב על דברי רש"י "ואיננו נכון" והסבירוהו שאין המשמעות "אנכי" אומרת למה התפללתי על ההריון (גור אריה) וכתב הוא "והנכון בעיני כי אמרה אם כן יהיה לי למה זה אנכי בעולם, הלואי אינני, שאמות או שלא הייתי" וכו' אתמהה, עד כדי כך לדברי הרמב"ן לא די היה לה בכך שלא היתה נכנסת להריון זה אלא היתה מעדיפה למות או בכלל לא להיות?
אכן, קודם שנתייחס אנו לדברי רבקה אלו נקדים לבאר מה שכתב רש"י בתשובת ה' לרבקה "שני גויים בבטנך" – אלו אנטונינוס ורבי, וכי מה עניין אנטונינוס ורבי לכאן?!
הנה, הגמ' בסנהדרין צא: מביאה דיון בין רבי הקדוש לאנטונינוס וכך שאל אנטונינוס מאימתי נשמה נתנה באדם משעת יצירה היינו שנקרם בבשר גידין ועצמות או משעת פקידה שהיא שעה שהמלאך מביא הטיפה לפני המקום ואומר מה תהא עליה א"ל רבי משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת וא"כ אף טיפה זו אם לא היתה נשמה עד שעת יצירה היתה מסרחת ואינה מולידה אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר "ופקודתך שמרה רוחי".
ועוד שאל אנטונינוס את רבי מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יציאה ממעי אימו או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל א"כ בועט במעי אימו ויוצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר "לפתח חטאת רובץ".
ובפירוש היעב"ץ (סנהדרין צא) כתב כי אף שנשמת האדם שהיא חלק אלוה ממעל ובודאי היא מכח הטוב שבאדם מגיעה לאדם משעת פקידה הרי שאינה החלק החשוב העצמי והכוללני של הנשמה שהיא היצר הטוב שמגיע לאדם רק בשנת הי"ד שאז מייסרתו ובכוחו יש אז לסגל מצוות ומעשים טובים אלא זוהי חלק הנשמה החיוני כדי שהמלאך יוכל ללמדו תורה במעי אימו ומיד שנולד סותרו ומסלקה לחלק זה של הנשמה עד שמגיעה בשלמותה בשנת הי"ד משא"כ יצר הרע זקן הוא ומגיע לאדם עוד קודם לשנת הי"ד כבר ביציאתו לאויר העולם אבל גם לו כמו ליצר הטוב והחשוב אין חלק כאשר העובר ברחם.
לאור האמור ניתן להסביר את החלק הראשון בדברי רבקה המאפיין את חששה והתענינותה אצל שאר הנשים וכאן נלך לשיטת אותם מפרשים כי רבקה לא בהכרח ידעה כי תאומים בבטנה וכמו שמוכח בהסבר ראשון שנקט הרמב"ן "וטעם שני גויים בבטנך, הודיע לה שלא תפחד, כי בעבור שהיתה מעוברת תאומים הוא הריצוץ הזה בבטנה כי דרך נשים לה" – ופשוטו שכששאלה משאר נשים על התנהגות הולד ברחם חשבה שאחד לה. ומכיוון שכך, עשתה רבקה חשבון הרי כשאני עוברת ליד מקום תורה הולד מתרוצץ וכשאני עוברת ליד מקום עבודה זרה הוא שוב מתרוצץ א"כ או שכאשר הוא מריח תורה הוא רוצה לצאת וכאשר מריח ע"ז מתרוצץ כי אינו סובל זאת או שמא להיפך כאשר עובר במקום ע"ז רוצה לצאת ומאידך כשמריח מקום תורה מפריעו ומתרוצץ ומכיוון שידעה שיצר טוב מגיע לכול"ע רק בשנת הי"ד של אדם כאשר יש בכוחו לעשות מצוות ומעשים טובים אך יש את החלק הנשמה שאף הוא מחלק הטוב ושווה אצל הכל שהרי הוא רק החלק החיוני כדברי היעב"ץ כדי ללמוד תורה ועל כן הלכה לשאול את שאר הנשים האם חלק זה יש בכוחו לפרכס ולצאת כאשר עוברות ליד מקום תורה וכשענוה שאין דרכו בכך אז חששה שמא בבטני נמצא תינוק שיצרו הרע כל כך חזק עד שפועל עוד בטרם יצא לאויר העולם ולכן הרי הוא בועט ורוצה לצאת כדברי אנטונינוס לרבי ואם כך הרי שהנה היא עומדת ללדת בן רשע שכבר עכשיו רוצה לצאת למקום עבודה זרה ואינו סובל מקום תורה.
ועל כן אמרה אם כן היינו אם ככה מצטערת אני בעיבור זה שמהותו בן רשע לעולם למה זה אנכי, וטענתה זו נבאר על פי המסופר במלכים ב (כ א) "בימים ההם חלה חזקיהו ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" ואמרו בגמ' (ברכות י.) "מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה כולי האי אמר ליה משום שלא עסקת בפריה ורביה אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מנאי בנין דלא מעלו אמר ליה בהדי כבשי רחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד" וכו', א"כ חזקיהו המלך שידע שיהיו לו בנים רשעים לא נפטר בטענה זו מעיקרו של בריאת העולם ומחוייב אף בפריה ורביה ואם לאחר ההשתדלויות שיעשה יצאו לו בנים רשעים הרי זה ענינו של הקב"ה ועל זה אמר הנביא "בהדי כבשיה רחמנא למה לך". חשבה רבקה, אמנם עכשיו שאני קיימת אין לי ברירה אלא לעוזרו ליצחק שיקיים את מחויבותו בפריה ורביה שהרי רק ממני רוצה לילד ואינו רוצה שבניו יצאו מן השפחות ומכח חיוב זה אף שיודעת אני שהבן יצא רשע אינני יכולה להפטר וכמו שאמר הנביא לחזקיה שאין טענה זו פוטרת מקיום פריה ורביה אבל אם לא הייתי קיימת בכלל היה עדיף לי יותר שאז לא הייתי נכנסת לצרה זו להביא לעולם בן כזה רשע ואם כבר אני קיימת ונכנסתי להריון עדיף שאמות ולא יצא זה הבן ומיד "ותלך לדרוש את ה'" וכלשון רש"י ושהביאו הרמב"ן "להגיד מה יהא בסופה" האם באמת צדקה בחשבונה ואכן כזה בן יש לה בבטנה.
"ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך" דעי לך לא מדובר כאן בבן אחד רשע שמפרכס לצאת ליד עבודה זרה וכאשר מגיע ליד מקום תורה מזדעזע אלא שניים לך האחד רוצה לצאת כאן והאחד רוצה לצאת ולא זה יוצא מכח יצר הטוב שבו ולא זה מכח יצר הרע שבו, אלא שלכל אחד טבע משלו במידות נפשו זה טבעו נמשך אל הטוב וזה טבעו נמשך אל הרע ואמנם שזה הטוב יוקל עליו להיות צדיק משום שטבעו הולך לכיוון זה אך גם השני שמצד טבעו נמשך הוא לכיוון האחר אך לא משום שיצרו הרע גדול במיוחד שהרי ברחם אינו שולט עוד ויכול להיות גם שבסופו של דבר יהיה כאנטונינוס זה שלבסוף התגייר, וכיוון שהעוברים האלו במקום אחד ושני הטבעים נפגשים זה עם זה הרי שכשאת הולכת ליד מקום תורה זה שטבעו נמשך לכאן מפרכס לצאת כמנצח לשכנו השופע טבע אחר וכאשר עוברים ליד מקום עבודה זרה קיים היפוך הדברים ומשום כך בבית יצחק עצמו העוברים שקטים משום שליעקב טוב מצד טבעו להיות במקום קדוש זה ולעשו אמנם אין טבעו נמשך לכאן אך גם אין לו עוד יצר הרע הגורם לו התנגדות למקום זה.
ונראה שאלו הדברים ביסודם נמצאים אף במהרש"א (סנהדרין צא:) שהקשה על הפסוק "לפתח חטאת רובץ" שהביא רבי סיוע לאנטונינוס, והרי הגמ' ביומא מביאה מעשה באשה הרה שרצתה לאכול ביום הכיפורים והלכו לשאול את רבי מאיר מה לעשות אמר להם תלחשו באוזנה שיום הכיפורים הוא עשו כך ולא עזר קרא ר"מ את הפסוק "זורו רשעים מרחם" וא"כ מוכח מכאן שיצר הרע שולט עוד ברחם ובתי' כתב המהרש"א "דעל ידי אימו כי התם אפשר ששולט בו יצר הרע קודם היציאה אבל בולד עצמו אינו שולט יצר הרע דא"כ היה בועט ויוצא" ונראה כוונתו שאמנם לתינוק עצמו אין יצר רע אבל יצר הרע השולט באימו יכול לגרום לו להמשך לפי טבעה שבא מכח יצר הרע שבה ולא מכח יצר התוקפו, והוסיף המהרש"א וכתב "אך קשה מהא דדרשינן גבי ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו מפרכס לצאת, וק"ל." – קושייתו שהרי שם אימו היתה צדקת ואי אפשר לתלות ביצר הרע של האמא המושכו לפרכס ליד בית עבודת כוכבים ועל כן יש ליישב שאף שמכח האמא היצר הוא יצר הטוב אך גם לוולד עצמו טבע מולד משלו ויש שמכח עצמו טבעו נוטה לטוב ויש להיפך כעשו.
ומכאן יוצאים הדברים מבהילים לרעיון שהרי אם עשיו אכן היה בבטן אימו רק בטבעו רע ויכול להשתנות ולהעשות כאנטונינוס הגר הרי שיש כאן טענה על יצחק אבינו כביכול בכשלון חינוכו את עשו וכנראה שהבעיה היתה בכלל אי שימת לב לתהליך גדילתו שהרי מעידה תורה "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה" וכו', ופירש"י "כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם כיוון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה " ומשום שבקטנותם הלכו לאותו מקום לימוד חיו באותו בית הן אמת כי ודאי חשקותיהם היו שונים זה מזה אך הרי הכל אינם מבדילים בדבר ותולים אותו באהבת הטבע של זה וזה ואך כי גדלו ואין משנה טבעם ומיישרם אז יראו הכל כי יצרו הרע של זה תקיף מכח סיועו של טבעו הנשאר מלידתו.
ולא היינו מעיזים לזה לולי דברי המדרש (מדר"ב שמות א) על הפסוק (משלי יג כד) "חושך שבטו שונא בנו" הדורש את זה על יצחק "כיוצא בו ויאהב יצחק את עשו לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רדהו כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעיקר וביזה את הבכורה "וכו' ממשיך המדרש לדרוש ברשעותו של עשו וכל זה משום "ויאהב יצחק את עשו" – מבהיל.
וכאן שואל הבן, היתכן? בביתו של יצחק במקום קדושה גדול כזה עם כל טבעו הרע של עשו היאך יכול לגדול בבית כל כך מזוכך כל כך טהור וקדוש, רשע כזה גדול? אכן, אומר שלמה המלך (משלי כב) "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" בחינוך הבנים לדרך ה' בחינוך הבנים לרוחניות אמנם חייב אך לא מספיק לתיתו באוירה דקדושה משום שאין דתינו היא מקצוע אלא קניין רוחני שורשי עמוק כאן צריך להיות "חנוך" בפועל לעמוד על טבעו ועל נטיותיו ואם טבעו הולך לכיוון מסויים דרך אותו כיוון תגיעו לדרך ה' (מלבי"ם) אם מזלו נוטה לדם הפנהו למילה ולשחיטה ולא שידרדר ח"ו מכח טבעו זה לרצח אדם כעשו הרשע וכדברי הגר"א על פסוק זה "חנוך וכו' כשהוא עוד נער ואז גם כשיזקין לא יסור והעניין כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו כלומר מזלו שנולד בו כמ"ש: האי מאן דבצדק יהיה גבר צדקן וכו' וכשנולד במזל רע על זה ניתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה להיות או צדיק או רשע או בינוני וכמ"ש במס' שבת: האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים אמר ר' אליעזר או מהולא או טבחה או ליסטים וזכר אלו הג' והוא לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים אך בבחירתו יוכל לבחור באלו הג' או מהולא והוא צדיק שעושה מצות עשה או טבחא והוא בינוני או לסטים והוא רשע שופך דמים כמשמעו", ולצורך הכוונת הנער לדרך הצדיק צריך לעבוד להשקיע ולשים לב לטבעיו עוד בעודו נער ולא לחקות ל"ויגדלו הנערים" שאז כבר זה פונה לצדקו וזה לרשעו והרי הוא כעץ הקשה לשנותו מדרכיו.
בדתינו, הדת היהודית על חינוך כזה שאינו בהסתפקות ובהסתמכות על החברה והסביבה גרידא ו"בשב ואל תעשה" אלא חינוך של "קום ועשה" יום יומי לרדת אל תוך תכונותיו וטבעיו הפנימיים ביותר אמר רבי יהודה אלחריזי את פתגמו הנ"ל "מלמד בניו חכמה בנערותם, ימצא טובתם בבחרותם, כעץ השדה: אם בראשית השנה תרבה עבודתו, באחריתה – ירבה לך תבואתו".
מקור: הרב שלום אביחי כהן שליט"א |
