ומפרש רש"י במקום: "המשכן משכן - רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהן של ישראל".

   כתוב בגמרא ביומא שבשעה שנכנסו אויבים להיכל מצאו את הכרובים מעורין זה בזה, ונתקשו הראשונים על גמרא זו, שהרי כתוב לגבי הכרובים שבשעה שישראל אינם עושין רצונו של מקום אין "פניהם איש אל אחיו" וא"כ איך היו מעורין זה בזה?

   ומתרץ ה"משנה למלך" בספרו "פרשת דרכים" שאחרי שה' החריב את בית-המקדש רצה להראות שעדיין שכינתו בתוכנו, ולכן היו הכרובים פניהם איש אל אחיו.

   ועל פי זה אפשר להסביר את פסוקנו, שהמשכן, על אף שמרמז על המקדש שנתמשכנו בו עוונותיהן של ישראל בשני חורבנים, עדיין נקרא "העדות", שעדות היא לישראל שהשכינה שורה בתוכם.